האמת? הזמן הטוב ביותר בעיני לטיול בחו"ל הוא דווקא בחודשי החורף הישראלי, בהם כל המשק עובד ולומד ויציאה לחופשה מהווה באמת הפסקה מרגיעה מהמירוץ. כמו כן אלו חודשים בהם יש הרבה פחות עומס של מטיילים ומשפחות ישראליות על האתרים. אם אתם מחפשים משהו שהוא לא סקי או חופשה קרה באירופה, התקופה הזאת בשנה תשלח אותנו לעשות חופשה בחלק הדרומי של כדור הארץ, שם חם ושמשי בחודשי נובמבר עד מרץ. הפעם אני רוצה להמליץ לכם על יעד שלא דורש טיסות ארוכות כמו דרום אמריקה, ניו זילנד או הפיליפינים, אבל הוא מכיל חוויות ונופים בדיוק כמוהם: דרום הודו!
בשנים האחרונות אני שמה לב שמרבית הישראלים שמטיילים בהודו עושים את זה בתקופת הקיץ והחגים שלנו. כלומר מגיעים לצפון או מערב הודו (אזור דרהמסללה או רג'אסטן) ומוותרים על יעדי הדרום של תת היבשת הענקית הזאת. האמת – חבל, כי הם אלו שנחשבים דווקא לפשוטים יותר למטייל המתחיל בהודו ולקלים יותר מבחינת תנאי שהייה והתחבורה הציבורית ואפילו יש בהם פילים, בנוסף על הפרות והקופים.
בדיוק בגלל זה (טוב נו, הטיסות החדשות לשם של ארקיע נתנו לי טריגר) החלטתי לכתוב מדריך על החלק הזה של הודו, שבסתיו הקרוב של 2019 ובחורף 2020 יהיה אפשר להגיע אליו בטיסה ישירה במחיר שמתחילה מ-293 דולר לכיוון.
דרום הודו - סקירה זריזה
בגדול אפשר לכלול תחת השטח של דרום הודו את כל מה שמתחת למומבאי, אם כי אזורי הטיול מתרכזים בצד דרום מערב של קצה תת היבשת הזאת, במדינת גואה הקטנה ובמדינת קרלה הארוכה והמערבית (וזו שנחשבת לנקייה והמשכילה ביותר בהודו). במרכז דרום הודו נמצאת העיר הגדולה ביותר באזור, בנגלור. עוד שני מוקדי עניין כאן הן מדינות טאמיל נאדו וקראנטקה. הדרך הנוחה ביותר להגיע לאזור היא באמצעות טיסה ישירה של ארקיע – ניתן לקחת טיסות ישירות לגואה או לשדה התעופה קוצ'ין שבמדינת קרלה, 7.5-8 שעות בהתאמה. עוד על הטיסות הסברתי כאן ובכתבה פה פירטתי על כל המחוזות של הודו לפי מוקדי עניין תיירותי ומזג האוויר שם המתאים לטיול.
מתי כדאי לנסוע לדרום הודו?
העונה הטובה ביותר לנסוע לדרום הודו היא בחורף הישראלי, בדיוק כשכולם בשיא העבודה או הלימודים. העונה לגואה מתחילה באוקטובר (ממש עם פתיחת הקו) והחופים שלה מתמלאים בדצמבר לקראת סיום השנה האזרחית. נעים לטייל בה עד מרץ, כך שעבור סטודנטים חופשת סמסטר בגואה יכולה להיות פתרון זול ונפלא. במדינת קרלה הטרופית יותר מומלץ לטייל בין נובמבר למרץ, כאשר שיא העונה הוא בינואר. לקראת אפריל יהיה נעים רק באזורים ההרריים של הדרום ובחופים כבר החום והלחות יהיו כבדים מדי. בחודשי הקיץ אצלנו יש בדרום הודו מונסונים, אז ממש לא כדאי.
מוקדי העניין של מדינת קרלה
קוצ'ין ואלפי - Kochi
אחרי הנחיתה בשדה התעופה של קוצ'ין, מומלץ להתחיל בנסיעה של שעה אל קוצ'י עצמה. בקוצ'ין ישנו גם רובע יהודי עם בית כנסת יפה ועתיק ואפילו בית קברות יהודי, אם כי כיום הקהילה שהייתה שם מונה כמה עשרות יהודים בסה"כ וסביר שהוא לא יהיה פעיל (או שתצטרכו לבקש מאיזה הודית שתפתח לכם). אחד הדברים המיוחדים בקוצ'י היא העובדה שזו עיר קולינאלית פורטוגזית, מה שאומר שמדי פעם יצוצו לכם מבנים מפוארים אירופאים שלא כל כך רואים בהודו ולא מעט כנסיות גדולות.
רגע לפני שאתם ממשיכים הלאה עצרו לצלם את רשתות הדיג המפורסמות של קוצ'ין, שיטת דיג סינית לא מאוד יעילה אבל סופר פוטוגנית לתיירים. סיימו את היום במסעדת דגים טובה באזור הנמל ובקרו לשוק הסמוך אם חשקתם בקניות במחירים מצחיקים (לגיטימי להתמקח, אבל לא להגזים).
כשעה דרומית מקוצי'ן נמצאת אלפי (Alleppey), כפר טרופי על גדות התעלות עם האטרקציה המרכזית של סביבת קוצ'ין: שיט בסירות עץ בתעלות בתוך סבך עצי הקוקוס. על האיים שנוצרו בתוך התעלות השיט בנו הודים מגורים פשוטים הנקראים בק ווטרס (backwaters) הוא הזדמנות מדהימה לראות בעלי חיים וציפורים בנוף פסטורלי וירוק מאוד ולעצור לארוחה שתוגש על עלי בננה במסעדה מקומית. את השיט אפשר לעשות לחצי יום או 8 שעות ואפילו להשקיע ולישון לילה על סירת העץ הזאת. מאלפי ניתן לקחת מעבורות אל קודאם.
הדרך המהירה ביותר להגיע מקוצ'י לאלפי היא באוטובוס שלוקח שעה-שעה ורבע. סה"כ שווה להקדיש לאזור יומיים שלושה ולהמשיך אל מונאר.
מונאר - Munar
בלב מדינת קרלה, עמוק בתוך ההרים, נמצאת לה מונאר – עיירה פסטורלית קרירה הידועה בעיקר בשל מטעי התה שסובבים אותה והעננים השורים עליהם מלמעלה. את העיירה הקימו הבריטים בימי המנדט בתור "Hill Stations", דרך טובה (עד היום) להתקרר מהחום הכבד של דרום הודו ולברוח לכמה ימים קרירים בתוך ההרים.
האטרקציה המרכזית כאן היא לצאת לסיור בתוך מטעי התה שאינם נגמרים, המסודרים בין שבילים פתלתלים שיוצרים צורות מקסימות ("ממש כמו בעליזה בארץ הפלאות" כמו שאומרת מורן בת דודתי). נחמד לעשות את זה עם נהג ריקשה (רק צריך לבחור משפע הנהגים בכניסה) מלווה שמכיר את פינות החמד בסביבה. הנהג ייקח אתכם לראות נשים קוטפות תה, חוות תבלינים, מפל חמוד, תצפיות בהן תראו את העננים מעל המטעים, גני פרחים יפים (למשל Hydel Park) ואפילו מוזיאון תה מטעם תאגיד TATA לו שייכים מרבית המטעים כאן. ספויילר: תוך כדי הנסיעה יתכן ותתקלו בגורי פילים חמודים מסתובבים להם חופשי שאפילו לא יפחדו כשתעצרו לצלם. איזה כיף!
בעיר מונאר עצמה יש מסעדות וחנויות, רבות מהן של תה ותבלינים. ההמלצה הכיפית ביותר היא לישון ב-Zina cottege ממש בתוך המטעים, או להסתפק באופציה זולה יותר באחד מהגסט האוסים מחוץ לעיירה (Old Munar). שני לילות יספיקו לכם בשביל לחוות את המקום, אבל אם מתחשק לכם לנוח ולחוות יהיה כיף להשאר גם לשלושה או ארבעה לילות.
כאן תוכלו למצוא המלצה לטיול נשים במונאר והסביבה, שכתבה עליו מיכל מנור בבלוג רואה עולם.
ממונאר ניתן לצאת לטרק של יומיים או שלושה אל קודאינקאל או וואטה (Vattakanal), טרק העובר בין מטעי התה וההרים של הסביבה ועובר לשטחה של מדינת טאמיל נאדו. המסלול מגיע לכמה מהנקודות היפות והגבוהות ביותר של דרום הודו. זה לא נחשב "טרק קלאסי" שכן במהלכו תדרשו לכמה הקפצות באוטובוסים ותכנסו להרבה כפרים, אבל הוא כן יעביר אתכם בנקודות תצפית מרהיבות, אגמים ומפלים, וכמובן הרבה מאוד מטעי תה. למרות שאפשר לעשות את הטרק עצמאית עדיף לבחור מדריך מאחת מהסוכנויות שנמצאות ברחוב הראשי של מונאר ולצאת איתו לטיול, ייקל עליכם מאוד בהקפצות ובלוגיסטיקה וכן בשליחת המזוודה/מוצ'ילה לנקודת הסיום. את הטרק אפשר לעשות גם בכיוון ההפוך מקודאינקאל אל מונאר.
אחת מהנקודות התצפית היפות כאן היא Meesapulimala, פסגה בגובה 2600 מטרים שנחשבת השנייה בגובהה בדרום הודו וחולשת על נוף עתיר עננים וירוק.
בסמוך לקודאינקאל נמצא הכפר וואטה, שבדומה לבגסו בצפון הודו הפך למושבת ישראלים ושם תוכלו להכיר הרבה מאוד מטיילים צעירים שמבלים ימים במנוחה מול נוף יומיומי אל העננים ואולי למצוא עם מהם לצאת לטרק.
ורקלה - Varkala
גן העדן הדרומי הזה הוא רצועת חוף אקזוטית עם ים טורקיז טובל בצמחייה ירוקה ומנוקד בריזורטים מפנקים בסגנון הודי ומסעדות טובות. משום מה היעד הזה פחות על "שביל החומוס" בגלל הריחוק שלו ממוקדי עניין אחרים, מה שהופך אותו להיות מושלם לזוגות שמחפשים כמה ימים של רוגע פסטרולי עם אוכל טעים. מצד שני, אין כאן כל כך גסט האוסים במחירי רצפה לתרמילאים כמו מקומות אחרים בדרום הודו. ורקלה נמצאת שעה נסיעה מהעיר טירוונדרום בה יש שדה תעופה, וניתן לקחת רכבת נוחה של חמש שעות מקוצ'ין ולהגיע עד לכאן.
מלבד החופים, אפשר לעשות בוורקלה טיולים לאורך המצוקים שלה, לשכור טוסטוסים ולטייל בסביבה, לתרגל יוגה על החוף (המורים ימצאו אתכם ליד הים, אבל גם יש המלצות בקבוצות הפייסבוק), לעצור לשתות שייק טרי באחת מבתי הקפה בטיילת ופשוט לנוח.
קניאקומארי - Kanyakumari
אם בדרום הודו עסקינן, החלק הכי דרומי של הודו (המכונה "השפיץ של הודו") הוא בעיר קניאקומארי, במדינת טאמיל נאדו, הנמצאת עוד חמש שעות נסיעה דרומית לורקלה. כמה פעמים יצא לכם להגיע למקום מוקף אוקיינוסים משני צדדיו ושממנו אפשר רק לחזור בחזרה מאותה הדרך בה הגעתם? למי שמחפש להשיג שיאים בהודו – מלבד העובדה שזה הספוט הדרומי ביותר במדינה, פה תוכלו ליהנות מתופעת טבע עוצמתית: לראות שקיעה וזריחה מאותה הנקודה. יש כאן טקסי הפוג'ה המתרחשים לכבוד העניין ובכללי תוכלו לחוות אווירה ייחודית מההילה שיש רק בקניאקומארי. העיר יחסית משעממת ותקועה כמה עשורים מאחור, ומלבד הפוג'ות יש כאן סוג של פסל חירות הודי – פסל ענקי של הנזיר הנודד סואמי ויוקאנאנדה – פסל הניצב על זוג סלעי ענק שבוקעים מתוך המים.
עוד ניתן למצוא כאן את אנדרטת גנדי, סמוך לנקודה בה פוזר אפרו וכן לבקר במקדש קומארי אמאן הזהוב שמצטלם נהדר.
תחבורה בדרום הודו ובקרלה בפרט
אחד מהביטויים לכך שקרלה היא המדינה העשירה ביותר בהודו הוא התחבורה הציבורית שלה ותשתיות טובות משמעותית לעומת הסטנדרט המוכר בהודו (אבל עדיין זה הודו, אז איחורים ועומס זה בנורמה). יש בה שדה תעופה בינ"ל בקוצ'ין, אליו ניתן להגיע בטיסה ישירה של ארקיע וכן שדות תעופה בינ"ל בקוזיקוד (Kozhikode) ובטירוונדרום. במדינות השכנות לה יש שדות תעופה בבנגלור, גואה ובמייסור מה שמקל מאוד על המעברים ומקצר אותם.
אם הגעתם לדרום אל תפספסו את הנסיעה באחת מהרכבות שחוצות את קרלה, שהן יחסית מהירות ובתדירות טובה בעיקר בין הערים באזורים המישוריים (בקטע הזה ההגעה למונאר תהיה יותר מאתגרת). מכל הערים ניתן לתפוס אוטובוסים לערים אחרות שיוצאים מספר פעמים ביום. כמובן שאתם עדיין בהודו ולא בשוויץ, אז הנסיעות יכילו חוויות כמו שרק המדינה הזאת מסוגלת להעניק, הפרות ימשיכו להסתובב בכבישים והפילים יציצו אליכם מהדרכים – אבל לעומת הבלגן של מדינות הצפון, פה טיפה פחות כאוטי.
פסטיבלים בדרום הודו
הפסטיבל המוכר ביותר לנו בהודו הוא פסטיבל ההולי הצבעוני, המתרחש בכל המדינה בפברואר או במרץ (הקרוב מתקיים ב8 במרץ 2020). בשני ימי הפסטיבל תוכלו להקלע למלחמות של אבקות בכל צבעי הקשת בין האנשים ברחוב וכן לחלוקת מתנות סמליות והרבה שמחה.
פסטיבל אונאם: פסטיבל Onam ייחודי למדינת קרלה ומתרחש במשך עשרה ימים באוגוסט או ספטמבר ונחשב לאחד המושקעים בהודו. הפסטיבל נחגג לזכרו של המלך האהוב מחאבאלי, שגם אחרי מותו האלים הרשו לו לחזור פעם בשנה לבקר את נתיניו ועד היום האירוע מצוין בפסטיבל צבעוני וגדול שממש כדאי לראות. הפסטיבל כולל גם תחרויות שיט, תלבושות מפוארות ותהלוכות עם פילים מקושטים. מה שכן – זו תקופה בה סיכוי טוב שתפלו על מונסונים.
חג המולד: בקרלה ישנה אוכלוסייה גדולה יחסית של נוצרים, ולקראת סוף דצמבר ניתן לראות עצי אשוח מקושטים (בשיא החום של דרום הודו), נרות ואפילו סנטה.
הפוסט נכתב במסגרת שיתוף פעולה מסחרי עם ארקיע. בלינק הזה אפשר למצוא את מגוון התאריכים והטיסות לגואה וקוצ'ין.
לא חשבתי שזה אפשרי, אבל עשית לי חשק להודו
פוסט מהמם! עשה חשק לטוס
פוסט מעניין מאוד נוסעים לדרום הודו בינואר
כך שנהנתי לקבל קצת עצות
ואי לגמרי הכי כיף לצאת באוף סיזן למקומות 🙂
יו, כמה שבא לי לארוז את הזוג והילדים ולטוס מחר לכל המרומות שכתבת עליהם. געגועים קשים להודו!
פוסט חובה למטיילים בדרום הודו. גם כל כך חשוב כי אין מספיק תוכן על איזורים כאלה בעולם מנקודת מבט של מטיילים אמיתיים. אני גם מסכימה שכיף לנסוע כשכולם בעבודה ועסוקים
תודה על סקירה מקיפה ומאירת עיניים. רק השנה הבנתי מחברים שזהו אזור למתחילים- והכנסתי אותו לרשימת היעדים שלי.