הכי קרוב לעננים: טרק האוורסט בייס קמפ בנפאל

נפאל, מדינת ההרים שמחזיקה בכל שיאי הגובה האפשריים, ידועה בשני טרקים עיקריים: האנאפורנה והבייס קמפ. הראשון הולך ומאבד ממעמדו עקב מסחור גובר וצפיפות התיירים ודווקא השני קוסם ליותר ויותר אנשים בשל התצפיות עוצרות הנשימה שהוא מעניק אל פסגת האוורסט.

לא משנה במי משני הטרקים האלו תבחרו, הטיול שלכם יהיה נהדר. אבל אנחנו (המשפחה ואני) בחרנו ב-2012 לצאת אל טרק האוורסט בייס קמפ ולא הצטערנו לרגע. הסיבה? כשרואים את האוורסט מקרוב, מבינים למה כל כך הרבה אנשים מנסים להעפיל אליו. בהחלט מדובר בדבר מרהיב ובחלקת הנוף היפה ביותר שיצא לי לראות בכל 29 המדינות בהן ביקרתי עד כה.

אז איך מתכוננים לטרק בנפאל? הישענו אחורה והתחילו לקרוא את המדריך לטרק האוורסט בייס קמפ של מסוף כרמלית.

מתי לנסוע לנפאל?

מזג האוויר הנפאלי די עוזר לישראלים מבחינת החופשים שלנו: טרק האוורסט בייס קמפ והאנאפורנה מומלצים לכניסה מאמצע אפריל (סביב פסח) ובאמצע ספטמבר אוקטובר (סביב החגים). בגלל העננות הגבוהה והמשקעים, ממש לא מומלץ להגיע מחוץ לעונה לטרק בנפאל אז תכננו בהתאם. אפשר להזדרז מאוד ולהספיק לטרק בשבועיים כולל טיסות וביקור בקטמנדו אבל בגלל התלות במזג האוויר עדיף לקחת מרווחי ימים ולתכנן חופשה לפחות לשלושה שבועות.

איזה מסלול לקחת?

יש הרבה דיונים בוערים בקבוצות פייסבוק ובין חברים על איזה מהטרקים של נפאל הכי מומלץ לעשות. ברור שהתשובה היא טרק סובב האוורסט (Everest Base Camp), אבל גם בשמורה הזאת יש כמה מסלולים שאפשר לבחור. בדיוק בשביל זה הכנתי את המפה המצורפת.

המסלול בטרק האוורסט בייס קמפ שאנחנו בחרנו לעשות נקרא הגוקיו רי, כלומר אל תצפית הגוקיו ממנה רואים את האוורסט ובחזרה דרך העמק המקביל במשך 11 ימים. למעשה זה החלק היפה ביותר של טרק שלושת הפסים שאורכו 21 יום (רוב המטיילים בוחרים לעשות חלקים ממנו ולא את כולו). האוורסט בייס קמפ המלא ממשיך משם אל בסיסי האוורסט, מהם יוצאים המטפסים שמעפילים לפסגה.

עמק הגוקיו

כמו שאפשר לראות במפה, המסלול הוא בצורת מחבט טניס, את היומיים הראשונים עושים בדיוק באותה הדרך גם בחזור, מלוקלה אל נמצ'ה בזאר. שאר הטרק הוא מסלול מעגלי בין כפרים קטנים: בחצי הראשון שלו הולכים ומעפילים מדי יום אל גובה של 5400 ובחצי השני יורדים בחזרה אל נקודת המוצא דרך העמק השני. ההלוך לוקח זמן רב יותר בשל הטיפוס, להגדלה לחצו על המפה.

 

בוחרים סוכן

רגע לפני שנצלול אל הטרק, חשוב לציין שאנחנו עבדנו עם סוכן שקיבלנו עליו המלצות והוא זה שעזר לנו בחיבור אל הפורטרים שסוחבים את הציוד ובהזמנת טיסת הפנים אל לוקלה וממנה. הסוכן הזה עדיין פעיל וניתן להגיע אליו באתר פה, אבל משום שבאמת עברו כבר כמה שנים אני מציעה לאשש את המידע בקרב קבוצת פייסבוק עדכנית. יש הרבה מאוד סוכנים שיכולים לעזור לכם ולא כדאי לנחות בלוקלה ולהתחיל לחפש לבד פורטרים ומדריכי דרך, כדי שלא תפלו על רמאים. אגב, פגשתי בחורים שחסכו את התשלום לפורטר וסחבו לבד. זה אפשרי, אבל קחו בחשבון שככל שמדלל החמצן בגבהים המשקל של התיק יכביד יותר ובמילא ההמלצה היא לקחת מדריכים.

בנוסף, סוכן יעזור לכם עם רכישת הפרמיט, אישור הכניסה לשמורה של האוורסט, שמורת סאגרמאטהא (sagarmatha national park). אפשר לקנות את זה גם בלוקלה ובכניסה לשמורה לבד. המחיר נע סביב 3000 רופי נפאלים.

עוצרים במרפאת מטיילים

נפאל דורשת חיסונים וכמובן התמודדות עם גובה רב מאוד, אז חודש לפני הנסיעה כדאי לבקר במרפאת מטיילים. הדרך לא לחטוף מחלת גבהים היא בעיקר להקשיב לגוף ולנוח יותר ממה שאתם חושבים שאתם צריכים. למרות שאתם אולי רגילים ללכת הרבה קילומטרים ביום של טרק, הטרקים בנפאל גבוהים מאוד ולוקח זמן לגוף להסתגל להעדר החמצן. אגב, לגברים בדרך כלל זה לוקח יותר זמן מלנשים. חוץ מזה במהלך הטרק עצמו שתינו הרבה מאוד מים ותה, אכלנו מרקים ודחפנו נוזלים גם כשלא צמאים. כשאני מאוד סבלתי מכאב ראש אכלתי מרק שום, תרופת הסבתא הנפאלית הטובה ביותר לזה (היה מגעיל).

 

מצטיידים לטיול

מלבד כדורי גובה וחיסונים, כדאי לבוא לטרק עם ציוד טיולים טוב שכבר בדקתם בעבר. תרמיל גדול טוב (מוצ'ילה) עבור הפורטר, כדי שיהיה לו נוח ולכם תרמיל גב בגודל של 35 ליטרים עבור מים ושכבות הביגוד במהלך היום. נעלי הרים טובות, כאלה שגם הלכתם בהן לפני זה מאסט, שני זוגות מכנסי טיולים, כמה חולצות מנדפות זיעה, פליז טוב וגם מעיל רציני יספיקו לכם. אם אתם מגיעים בקצוות העונה אולי שווה להביא גם חליפת סערה, אבל אני הייתי בלי והיה בסדר.

חובבי מקלות ההליכה? תביאו איתכם. לי אישית זה מציק אבל מרבית הטרקרים במסלול היו עם מקלות. לא הספקתם להצטייד? בקטמנדו יש הרבה מאוד חנויות טיולים באזור התאמל, המחיר טוב אבל האיכות מפוקפקת.

מלבד ציוד הטיולים כדאי להביא מגבת שמתייבשת מהר, תרופות אישיות, הרבה לבנים כי אין איפה לעשות ולייבש כביסה וספרים/טאבלט לפנאי. מפצל לחשמל יעזור גם משום שבדרך כלל יש מחסור בשקעים. מכורי הקפה: הביאו איתכם. נשנושים אפשר לקנות לאורך הדרך, אבל בימים המאוד גבוהים בטרק גם זה אוזל או מאוד מתייקר.

זהו, ממריאים ללוקלה

לא סתם לוקלה מככבת בכל הרשימות של שדות התעופה המפחידים ביותר בעולם. מדובר בשדה תעופה על צוק, שהמטוסים ממריאים ממנו ברגע שנגמר להם המסלול ונוחתים בקטע בטון קצר ביותר. ועדיין, הטיסה ללוקלה מקטמנדו אורכת 30 דקות והטרק לשם לוקח שישה ימים משעממים למדי, כך שרוב האנשים הולכים על חווית הטיסה המטורפת הזאת.

נסו להזמין את הטיסה בשעה המוקדמת ביותר שאפשר ללוקלה, כי ככל שמתקדם היום הסיכוי של טיסות להתבטל עולה. כמו כן, הטיסה היא משדה התעופה המקומי של קטמנדו ולא הבינ"ל אז שימו לב לאן אתם מכוונים את המונית בבוקר. אם אתם מתכננים לקחת כדורי גובה, זה הזמן להתחיל ליטול.

הטרק אל הגוקיו – פירוט המסלול

מלוקלה אל נמצ'ה באזאר (ימים 1-2)

את המקטע הזה אפשר לעשות ביום אחד מהבוקר אבל בגלל שרוב הטיסות מגיעות ללוקלה (Lukla) בצהרי היום ולוקח זמן למצוא את הפורטרים יהיה קשה להספיק אותו בלי להכנס לחושך. אופציה אחת היא לישון בלוקלה ולצאת מוקדם בבוקר אבל אנחנו העדפנו לצאת לדרך ולישון בכפר שנקרא פקדינג (Phankding). הלכנו לשם בערך שלוש וחצי שעות ועלינו מגובה של 2840 בלוקלה אל 2610 מטרים.

ביום השני התחלנו בטיפוס הקשוח של 830 מטרים מפקדינג אל נמצ'ה באזאר. התמזל מזלנו והיה יום בהיר מאוד ואז ראינו בפעם הראשונה את האוורסט מציץ אלינו, תוך כדי שטיפסנו והתנשפנו בין הגשרים התלויים.

נמצ'ה באזאר (ימים 3-4)

פינת החמד המקסימה של הטרק, ישוב הקבע הגדול ביותר בסביבה והמקום האחרון באזור שתוכלו לישון במלון נורמלי: קבלו את נמצ'ה באזר (Namche Bazaar). למרות שאין אליה גישה של רכבים והיא דורשת הליכה של יום יומיים משדה התעופה הקרוב (אלא אם אתם מגיעים במסוק), נמצ'ה באזאר הפכה לפנינת החמד של האזור ולוקחת את לוקלה בהליכה בזכות הנוף המדהים שלה והאווירה הקסומה. בנמצ'ה בילינו יומיים. יום אחד להתאושש מהגובה של  3440 מטרים ויום נוסף לעלות ולחזור לאחד המנזרים בסביבה, כדי להרגיל את הגוף למנת גובה נוספת.

בנמצ'ה ההמלצה היא לנוח ולהסתובב בין "הסטופות" המקדשים המקומיים, לבקר בחנויות ובתי הקפה, לאכול טוב ואפילו אפשר להשאיר במלון את השופינג שעשיתם בלי לסחוב כל הטרק. קחו בחשבון שזו הנקודה האחרונה להצטייד בביגוד, תרופות וציוד טיולים.

 אל מונג להה, דולה ומצ'רמו (ימים 5-6)

אחרי היציאה מנמצ'ה באזאר הישובים מתחילים להצטמצם ורובם מאוישים רק בעונות הטרקים לצרכי התיירים. בכל כפר כזה יש כמה גסט האוסים עם מסעדות מקומיות וכאן מצאנו את עצמנו מעבירים ערב בצפייה בסרטים בטאבלט וקריאת ספרים. למונג להה (Mung Lha) הגענו תוך שעתיים הליכה מנמצ'ה, והדרך עברה דרך כמה מפלים שוצפים. אכלנו שם צהריים ואחרי ארבע שעות הגענו לדולה (dole) בגובה של 4200 מטרים, סה"כ סיפוס של 830 מטרים ביום. תנאי הלינה יורדים משמעותית כאן, אבל לקום בבוקר לנוף בהחלט מפצה.

במצ'רמו (4470 מטר)  אליה הגענו ביום השישי אחרי טיפוס של 270 מטרים ישנה מרפאת מטיילים עם רופאים מתנדבים, שמטרתם לסייע למטפסים נלהבים מדי להתמודד עם מחלת הגובה ושאר פציעות. הם ישמחו לקשקש איתכם אם לא יהיו להם מטופלים.

 

תצפית הגוקיו, הכי קרוב לאוורסט (ימים 7-8)

ממצ'רמו התחלנו בטיפוס לישוב גוקיו בגובה 4,790 מטרים והנוף סביבנו הפך מירוק ומלא יאקים לנוף צחיח וקיצוני יותר. בדרך לגוקיו עברנו דרך שלושה אגמים טורקיז מהממים ונחנו בגוקיו (Gokyo) די הרבה בגלל הגובה. אחרי ארוחת צהריים די מבאסת, קחו בחשבון שפה האוכל תפל יותר גם בגלל שהמגוון יורד וגם כי השפעת הגובה פוגעת בתיאבון, הלכנו בלי התרמילים והפורטרים לראות את הקרחון מאחורי הישוב. בניגוד לקרחונים שראיתי בארגנטינה, זה קרחון שמכוסה בעפר ולכן הוא לא מאוד אטרקטיבי אבל הנוף מיוחד מאוד וקראנו לו נוף ירח.

אל הגוקיו

התעוררנו בארבע בבוקר בחושך מוחלט ויצאנו אל התצפית. העלייה הייתה הקטע הכי קשה בטרק, גם בגלל טיפוס של 570 מטרים לגובה של 5360 מטרים וגם בגלל השעה המוקדמת. תוך כדי ההליכה השחר עולה אל עמק הגוקיו והאוורסט מתגלה במלוא הדרו. העננים הגיעו לכסות אותו רק לקראת תשע בבוקר, אז היו לנו כמה שעות טובות להתפאר בו ולצלם בלי הפסקה. את שאר היום בילינו מותשים במיוחד בגסט האוס של גוקיו.

ראנצ'ו פאס

היום הזה של הטיול היה היחידי בו הבאנו איתנו ארוחת צהריים ולא אכלנו בדרך, בגלל היעדר ישובים. הלכנו בסמוך להר של תצפית הגוקיו אל מעבר ההרים, הראנצ'ו פאס (Ranjo). למרות שיצאנו בשבע בבוקר, האוורסט היום דווקא נשאר גלוי ונטול עננים, מה שסיפק השראה ואושר רב בעת הטיפוס. בפס עצמו אפילו היה שלג. מכאן התחילה הירידה אל הישוב לנג'דה (Langde).

מהכפר תמה אל נמצ'ה באזאר (יום 9-10)

הבוקר בלנג'דה זכור לי כאחת מנקודות הנוף המרשימות מולן יצא לי לצחצח שיניים, אם כי הישוב הזה היה מאוד דל בתנאים וללא חשמל בכלל. משם ירדנו במסלול אל הכפר תמה (Thame), ישוב קבע גדול יחסית בגובה 3800 מטרים עם בית ספר. בתמה יש גסט האוסים ברמה טובה יותר וגם האינטרנט והקליטה חזרו אלינו. בקטע הזה של המסלול יש כמה סטופות יפותן וגם מנזר גדול עם נזירים פעילים שכדאי להקדיש לו ביקור.

מתמה ירדנו אל נמצ'ה באזר בחזרה, יום שלם של טיול ירוק עם המון יאקים ומים. זה יום ארוך יחסית אבל עם הרבה ירידות ובנוהל נוף מדהים. את הערב בנמצ'ה העברנו בארוחה טובה ושופינג נוסף.

 

בחזרה ללוקלה (יום 11 ואחרון)

היום האחרון של הטרק היה הארוך ביותר מבחינת קילומטרים וזמן, משום שכבר לא היינו צריכים להסתגל לגובה וגם רובו נעשה בירידה. יכולנו ללכת ממש הרבה. זו חוויה לראות את אותה הדרך שוב, כי אז שמים לב להרבה יותר פרטים שלא קלטתם בכיוון הראשון. את הלילה עשינו בלוקלה ועל הבוקר המוקדם המראנו בחזרה לקטמנדו, אחרי שנפרדנו משני הפורטרים שליוו אותנו.

נפאל עשתה לכם חשק? חכו שתראו את המקומות האלו בסין

למפת הטרק בגוגל מפס

*התמונות צולמו ע"י כרמל קמין, כל הזכויות שמורות