כשאמרתי שאני נוסעת לצפון יוון לארבעה ימים, שאלו אותי איפה אני הולכת לעשות בטן גב. ובכן – אפשר להגיד שעשיתי את הדבר הכי רחוק מזה שיש: במקום לנפוש מול חופי חלדקיקי או כל אי יווני אחר טיפסתי בטרק מדהים במשך יומיים וחצי אל פסגת הר האולימפוס (2917 מטר), הנקודה הכי גבוהה של יוון. זו הייתה הפעם השלישית שביקרתי במדינה, טיילתי שבוע בכרתים וסופ"ש בקוס וכבר הרבה זמן שחלמתי להגיע לצפון יוון. ואכן הנופים פה היו מרהיבים ומגוונים בצורה שלא דמיינתי.
צפון יוון, שמורת האולימפוס: 2917 מטרים של יופי
הר האולימפוס הוא ההר הגבוה ביותר ביוון, ועל פי המיתולוגיה היוונית נחשב לאזור משכנם של 12 האלים (אם כי לא פגשתי בהם הפעם…). מטפסי ההרים טיפסו לראשונה אל המיתיקאס, הנקודה הכי גבוהה בהר, רק בשנת 1913. זמן קצר לאחר מכן המקום הוכרז כשמורת הטבע הראשונה של יוון ועד היום כמעט ואין בתוך השמורה כבישים סלולים והניקיון נשמר בהקפדה מרשימה. ההר מרוחק בסה"כ 5 קילומטרים מהים האגאי ואת הזריחה ממנו רואים כאשר השמש יוצאת מהים, ולא שוקעת בו כמו אצלנו.
החלק התחתון של השמורה פתוח לתנועת רכבים ושם יש את מרבית המפלים ובריכות המים הטבעיות, אבל מסלולי הטיול די מהר עוזבים את הכביש ומתנתקים לחלוטין מהציווליזציה אל תוך הנוף המהפנט, ממש כמו בטרק סובב האוורסט בנפאל.
אגב, אם בא לכם לקרוא על אזור מטאורה וזגוריה בצפון יוון, מוזמנים לבלוג שמתי לב של זיוה רענן. עינת הרשקו כתבה בבלוג שלה על סלוניקי והסביבה.
איך נערכים לטרק באולימפוס?
הטרק באולימפוס הוא טרק נודד בין בקתות, משמע תצטרכו לסחוב עמכם את כל הציוד ולכן כדאי מאוד להשקיע בתרמיל איכותי של 35 ליטרים, נעלי הליכה מצוינות, מקלות הליכה וביגוד חם ששוקל מעט. הלינה והארוחות במהלך הטרק מתקיימות בבקתות הפזורות בדרך, אליהן יש צורך להרשם מראש (באתר) בשל כמות מוגבלת של מקומות.
אם אתם רוצים לטפס אל פסגת המיתיקאס, מומלץ מאוד לעשות זאת בסיוע מדריכי טיפוס מקצועיים. מדובר ב-200 מטרים של טיפוס בולדרים במדרון תלול ועדיף לא לקחת את הסיכון ולעשות את זה לבד. בשביל להשלים את הטיפוס תדרשו לפחות ליומיים מלאים של הליכה למטיבי לכת, שכן העלייה לפסגת המיתיקאס אפשרית רק בשעות הבוקר המוקדמות ודורשת קסדה ורתמה עם חבלים.
אני בחרתי לעשות את הטיול הזה עם עידן ואורי מטיילים בשבילים – New age trekking, שקוראי הבלוג כבר יודעים שאני מטיילת איתם המון בארץ. יצאנו קבוצה של 13 מטיילים עם עידן אתיה, אפוסטוליס המדריך היווני ועוד שני מדריכי טיפוס מקומיים להעפלה עצמה אל הפסגה – והחוויה הייתה פשוט נפלאה. זה בהחלט כיף לצעוד עם חבורה של מטרקים רציניים שאת רובם פגשתי כבר בטיולים קודמים, והצחוקים שהיו בימים האלו מעלים לי חיוך גם עכשיו.
יום ראשון בצפון יוון: התאקלמות בין המפלים
אחרי לילה בו ארזתי והקפדתי על כל גרם שהכנסתי לתרמיל, נחתנו בסלוניקי בשלוש בבוקר וישר עלינו על הסעה לשמורת האולימפוס. את הזריחה הראשונה שלנו מהים ראינו בנקודת התצפית Zilnia, מול קניון האניפאס (Enipeas) שחוצה את ההר. אח"כ התחלנו בטיול מפלים קליל להליכה וכיפי שהתחיל בחניון ליד המנזר של דיוניוסיוס (Monastery of St. Dionysios in Olympus), ממנו יוצא שביל הליכה בצד הנחל. תוך כעשרים דקות הגענו למפל הראשון שלנו, מים כחולים וצוננים בטמפ' של שש מעלות! אבל מרעננים בטירוף. בהמשך הדרך טבלנו בעוד בריכונת מקסימה ועתירת צפרדעים.
את אחר הצהריים העברנו בכפר החמוד ליטוחורו, הכפר ששוכן למרגלות האולימפוס ובקרבת הים. זה כפר בלקני נעים עם הרבה מלונות, שדרת מסעדות וטברנות, כיכר עם כנסייה והרבה חנויות ציוד לטיולים. גם מתחת לכפר עובר לו נחל האניפאס ומאפשר עוד טבילה נעימה בין עצי הדולב. אגב – בניגוד לטמפרטורה הנעימה והקרירה על ההר, בליטוחורו היה לוהט כמו קיץ יווני רגיל.
יוצאים לטרק: טיפוס של 1600 מטר לחימום
זהו – הטיפוס מתחיל! אחרי הקפצה קצרה מליטורוחו לנקודה שנקראת גרוציה בגובה 1100 מטרים התחלנו בטיפוס שאפתני אל מישור המוזות והבקתה של הלילה בגובה 2640 מטרים. החום למטה עדיין היה יחסית כבד והזעתי יופי בשעה הראשונה כשצעדנו בתוך יער של עצי דמוי דולב. תוך שעה בערך הנוף הפך לחורש ים תיכוני שהזכיר מאוד את הארץ, אבל גם זה נמשך לזמן קצר כי ברגע שעברנו את קו ה-1500 מטר גובה נכנסנו ליער מחטני והחום והלחות התחלף בקרירות אלפינית.
את ארוחת הצהריים עשינו בבקתה בשם פטרוסרוגה Petrostrouga, אליה נחזור מחר ללינה. הארוחות פה מאוד דומות: יש מרק ירקות עשיר, פסטה בולונז שטעימה יותר באיטליה וכמובן סלט יווני עם פרוסות עבות של גבינת פטה. לקראת אחר הצהריים הגענו אל "הסכין של למוס" מעבר הרים צוקי עם נוף עוצר נשימה ומייד אחריו נכנסנו למישור המוזות, ואז גם פגשנו בעזי ההרים העליזות שהפסיקו מזמן לפחד ממטיילים והתקרבו אלינו למרחק של ממש 20-30 מטרים. הנוף הפך בבת אחת לצחיח עם נגיעות של שלג, אבל עדיין בכל סיבוב של הראש הים הציץ לו בכחול ומעליו שכבת היער שעברנו.
את הלילה העברנו בבקתה בשם Giosos Apostolidis בגובה 2640 מטרים, כאשר מציץ מולנו כל הזמן גוש הסלע העיקרי של האולימפוס עליו נטפס. הבקתה הייתה מאוד ספרטנית – בחדרים ישנים 16-20 איש, השירותים הם בול פגיעה והמקלחת הכי טובה שתעשו היא של מי שלגים מהכיור – מה לא עושים בשביל להעפיל לפסגות…
ההעפלה אל פסגת המיתיקאס, היום השני לטרק
בארבע בבוקר התעוררנו אחרי לילה עם מעט שינה, נקשרנו לרתמות ואחד לשני ויצאנו לדרך במטרה לראות את הזריחה ממש מהפסגה. הדרך לעשות את זה נעשתה בשיטת החבלים הקצרים: מדריך הטיפוס (החתיך מאוד יש לציין) מוביל קבוצה של חמישה מטיילים הקשורים ביניהם, בהנחה שאם אחד יחליק יהיו מספיק אנשים שיוכלו לסייע לו במהרה ולמנוע את הנפילה. ככל שהמדרון הפך תלול יותר גם היו כמה טבעות ברזל אליהן הוא נקשר בשאקל. ההליכה בחבלים הייתה נוחה ואינטואטיבית, אם כי הטיפוס היה מאתגר ונדרשתי להשתמש בידיים וברגליים כל הזמן כדי להרים את עצמי ולעמוד בקצב של החמישייה שלי. כמובן שהפינאלה הייתה מדהימה: פסגת האולימפוס היא אמנם שטח קטן אבל הנוף ממנה עוצר נשימה וההתרגשות שעשיתי את זה הייתה אדירה.
זמן לרדת מהאולימפוס...
הירידה מהאולימפוס נעשתה באותה הדרך, אך הייתה מאתגרת בדרכה שלה. אחרי שסיימנו את מקטע הבולדרים התנתקנו מהחבלים ואחד מהשני וחזרנו למנוחה קצרה בבקתה בה ישנו. משם התחלנו בירידה ממישור המוזות לשביל חדש של 15 קילומטרים בדרך לבקתת פטרוסרובה. רוב היום היה עליות וירידות בתוך יער מחטני עשיר ומלא בפרחים, ואחת לכמה זמן הציצו אלינו פסגת המיתיקאס מלמעלה והים מלמטה. את ארוחת הצהריים עשינו בבקתה בשם Spilios Agapitos, שהיא הבקתה הגדולה ביותר בשמורה ואפילו היו בה מקלחות (קפואות). אגב – הרבה מהמטיילים בוחרים לעשות ברפוחיו הזה את הלילה ולטפס בבוקר אל פסגת המיתיקאס מבלי לראות אותה בזריחה. זה היה היום הארוך ביותר מבחינת שעות הליכה בטרק, ושכהגענו חזרה אל בקתת פטרוסרוגה הרגשתי שבהחלט הרווחתי ביושר את הספגנטי בולונז שחיכה לי שם.
קניון אורליאס וטבילה מרעננת לסיום - היום האחרון לטרק
היום השלישי של הטרק הסתמן במגמת ירידה אחידה, שהחזירה אותנו תוך שעות ספורות מהקרירות האלפינית והעצים המחטניים בחזרה לחורש הים התיכוני ואל הדולבים של הבוקר הראשון. ככל שירדנו החום עלה וככל שהתקרבנו לאזור הכביש בשמורה התרבו האנשים. די מהר הבנתי למה נהיה צפוף: כולם מגיעים היישר למפלים המרהיבים של קניון האורליאס שחוצה את האולימפוס ומספק מים צלולים ומגוון בריכות לשחייה. בפעם הבאה שאגיע לכאן גם אבדוק את הסנפלינג מפלים שיש פה.
בשעה האחרונה לטרק הגענו למפל קסום שאפילו לא היה קר כמו זה של נחל האניפאס, ובסיום הטרק שבנו לרכבים, קיפלנו את מקלות ההליכה והמשכנו לטברנה יוונית בסלוניקי.
מה עוד צריך לדעת לקראת טרק האולימפוס?
חשוב מאוד לשים לב למזג האוויר ולקחת בחשבון שהמיקום הקרוב לים גורם לשינויים לא צפויים ולגשמים אפשריים. הטרק אפשרי ללא הדרכה צמודה, אבל סימוני השבילים לא ברורים כמו בארץ ואין הרבה מאוד אנשים בשמורה להעזר בהם, לכן חשוב מאוד להצטייד במפה של השמורה ולחפש בליטוחורו מדריך דרך שילמד אתכם את המסלולים.
אפשר לקנות מים בכל בקתה לאורך הטרק, אבל אין כמעט מקומות למלא בחינם. מה שכן מחירי האוכל, הקפה והבירה זולים והוגנים ולכן זה לא מכביד על העלויות.
העלות של הטרק אצל חברת new age trekking עמדה על 790 אירו וזה כלל הדרכה, מדריכי הטיפוס, ארוחות ולינה בבקתות. את הטיסה לסלוניקי קניתי בנפרד.
לעוד המלצות
סופ"ש סיציליאני: טאורמינה, הר הגעש אתנה ובטן גב
כבר בשנת 2009, כשרמי פורטיס הוציא את השיר בלונדיניות על אוטו ביאנקי – שנפתח בשורה "סעי לסיציליה מותק" ובהמשך מתאר את הר הגעש והים הצלול – ידעתי שאני חייבת מתישהו
קרואטיה הירוקה: טיול בריביירה הקרואטית, פליטביציה וזאגרב
אני מזהירה מראש: להחליט איפה לטייל בקרואטיה ועל מה לוותר זה בהחלט עניין לא פשוט. מצד אחד, רציתי לראות את רצועת החוף הארוכה עטורת האיים שלה המכונה הריביירה הקרואטית, מצד
להתאהב בסלובניה: שלושה ימים של אגמים ונופים
המדינה הצפונית והרגועה ביותר בבלקן תספק לכם ימים טבולים בירוק וכחול, עם אגמים צלולים ונופים מושלגים. זה מה שאפשר לעשות בה
פעם ראשונה בלונדון: חופשה זוגית מושלמת
"מה??? את עוד לא היית בלונדון?" זה משפט שאני שומעת בערך מאז שפתחתי את הבלוג בתחילת 2018. לא עזרו לי 45 המדינות שביקרתי בהן לפני בריטניה, לא שיכנעו התירוצים שטרם
גם בחורף: 48 שעות באתונה
אתונה היא לא בדיוק עיר אירופאית קלאסית של כנסיות וסמטאות ציוריות, שיטוט במוזיאונים וצילומים על הגשר מעל לנהר הגדול. להפך – זאת עיר ים תיכונית מגניבה עם וויבים של שוק
וואי עשית לי חשק להגיע לשם! נופים מדהימים!
מסכימה לגמרי 🙂
תודה כרמל. פוסט נהדר. כל צפון יון מדהימה. לפני שנתיים טיילתי מחלקידיקי עד זגוריה והיה נפלא.
שבוע טוב!
זגוריה זה לגמרי הכיוון שלי לפעם הבאה ביוון 🙂 תודה רבה בנצי
1600 מטר לחימום פחחחחח
איזה תמונות!
טרק מדהים! ורק שעתיים טיסה מישראל!!!
במה הטיול הבא….
נופים משגעים, כתיבה מפתה. היה תענוג לטפס אתך לפסגה, תוך ישיבה על כיסא בטוח 🙂
כרמל, מורידה בפניך את הכובע. את משהו משהו!!!!
חחחח 🙂 תודה
כרמל אני אכולת קנאה בכל מי שיכול לטפס כאיילה כמוך. אני בעלת כושר נמוך אבל נהניתי כל רגע לטפס איתך לאולימפוס כי בדיוק באפריל השנה הצלחתי גם לטפס לאולימפוס עם הרכב חה..חה.. יצאנו גם כן מליטוחורו החמודה אחרי שביקרנו בכנסיה. היינו חייבים את תפילת הדרך.
הפסגות היו מושלגות והציצו מכל עיקול בין העצים. הכתיבה שלך קולחת ונהניתי מאד לקרוא. הצצתי כמובן לפוסטים נוספים. תמשיכי בדרכך היפה.
תודה רחל על המילים החמות 🙂
קראתי בשקיקה כבר לפני כמה ימים את הפוסט שלך. כל הכבוד לך על הטיול הקשוח. מאוד נהנתי לקרוא את התאורים שלך. יוון מתגלה לי לאט לאט כבעלת אינסוף אפשרויות לטייל. אכניס קישור לפה בפוסט שלי על סלוניקי.
שמחה לשמוע עינת! אכן יוון היא ארץ מטורפת מבחינת האפשרויות. הטיול הזה רק פתח לי את התיאבון לעוד כמה לוקשיינים שם
וואו, כרמל, מעורר השראה ממש! אני אהיה בקיץ בחלקידיקי אבל לגמרי שומרת כרעיון לאחד הטיולים הבאים!
אני לא מאמינה שבביקור של ארבעה ימים אפשר להספיק לעשות את זה! חלום! לפי מה שאני מבינה מהכתוב, אפשר לעשות את הטרק עצמאית… נכון?
אלו היו ארבעה ימים מאוד תכליתיים, התחלנו אותם למעשה ברביעי בערב וסיימנו בראשון המאוחר, ניצלנו כל רגע ביוון 🙂
אכן אפשר לעשות את הטרק עצמאית, רק שאני מציעה ללמוד טוב על המסלול כי הסימונים בהר לא להיט
אני בטיול הבא שלי באזור רוצה להגיע למטאורה וחלדקיקי, מדהים כמה הרבה יש לראות באזור הזה וכמה שהוא קרוב אלינו
פוסט מושלם ומקיף, אהבתי את הקלילות הטבע והתמונות 🙂
וואו! מי ידע שיש כאלה טרקים יפים, ורק שעתיים טיסה מפה?
את יודעת מה הכי כיף? שזה ביוון! לא צריך לטוס לצד השני של העולם וזה נחמד מאוד!
נשמע טרק מדהים. הרעיון לטייל בקבוצה נשמע ממך כמו רעיון טוב. בטח כשמדובר במסלול שלא מסומן בבירור
היי,
אנחנו מתארגנים לנסוע לשם בשבועות. יש מצב את שולחת לי רשימת דברים שצריכים לקחת?
ואולי כמה טיפים נוספים?
תודה🙏
הי אסף, איזה כיף לכם שאתם נוסעים! כבר עניתי לך מזמן בפרטי אבל בשביל הגולשים האחרים – אמצע מאי זו ממש תחילת העונה.
אני ממליצה להביא נעלי הליכה מעולות, מקלות הליכה, סנדלי שורש לטבילה ולערב, בגד ים ומגבת קטנה, פנס ראש, מעיל יוניקלו ואיזה משהו חם לצוואר (באף), פליז חם, חולצות מנדפות ומכנסי הליכה טובים. לגבי נשנושים ומים יש מספיק על ההר אז חבל על המשקל, אפשר לקנות בדרך.
טיפ של אלופים: להביא אטמי אוזניים, כי בבקתות יכול להיות מאוד רועש מאנשים אחרים
תהנו!
היי כרמל
מה רמת הקושי של הבולדרים? זה ממש טיפוס שצריך את שתי הידיים? אפדר להסתדר בלי?
הי איל, הטיפוס הסופי למיטיקאס כולל חלק שכולו בולדרים שמצטריכים ממש שימוש בכל הידיים והרגליים כדי לעלות ולרדת אח"כ.
אבל יש מספיק מסלולים נעימים סביב הפסגה שמתאימים לכולם ולא מצריכים שימוש בידיים
אהלן, תודה רבה על הכתבה!
האם ניתן לקבל את השמות והטלפונים/מיילים של המדריכים המקומיים שאיתם טיילתם?
תודה ושבוע טוב!
הי הדר, כתבתי לך בפרטי
תודה על הכתבה, אני בדיוק מתכנן את הטרק לאולימפוס לשנה הבה. תודה רבה על הטיפים!
איזה כיף לך! תודה
היי , שמי ליעד . קצין שמחפש חופשה קצת שונה מהבטן גב הרגיל של יוון, רוצה לבצע את הטרק בסוף אוקטובר, האם רלוונטי? אם כן. האם ניתן להגיע לסלוניקי ולזרום? או שצריך להתארגן מראש על הלינה והמדריכים? נכנסתי לאתר שאמרת על המדריכים ולא ראיתי שיש להם לשם יציאה בקרוב, אשמח להמלצות!
תודה
הי ליעד
בגלל שאני עשיתי את הטרק הזה במאורגן לא הייתי צריכה להתאמץ בכלל בארגונים
אבל לא בטוחה שכדאי להגיע בלי לחפש מדריכים מראש לזה באינטרנט, כי אכן לא תמיד הם מוציאים טיולים לשם. אין המון חברות שעושות את זה אבל להגיע לליטוחורו בלי זה נראה לי ריסקי
עוד משהו ששווה לבדוק זה מזג האוויר בתקופה הזאת, יכול להיות שכבר גשום מדי למעלה
בכל מקרה זה אזור מעולה גם לטיולי יום
אז מתי הכי מומלץ לעשות את הטרק?
יוני עד אוגוסט